מכתבים מאמא הקדמה מכתבים מאמא מספרים על איתי החדר של איתי סיום ספר אורחים צרו קשר דף הבית		החיים אחרי – יצירה אחת גדולה אני חשה לעיתים קרובות געגועים עזים. אילו המשכת לחיות, לא היינו עסוקים בהעלאת זכרונות כה רבים כדי לשמר את דמותך. אני חושבת שאני מתגעגעת גם למה שהיית יכול להיות. הרוב ניחושים, זה מבלבל וקשה, ולכן אני כל כך נאחזת בדרך שבחרתי. את המכתבים הראשונים התחלתי לכתוב זמן קצר אחרי שהלכת. כתבתי כאחוזת טירוף ולא העליתי בדעתי, שאני כותבת ספר. פשוט מצאתי שזו הדרך הקרובה והאמיתית ביותר לתקשר איתך. השארתי פתקים בכל פינה, ובכל פעם שעלה לי רעיון בראש – כתבתי פתק. אפילו במכונית כשהתחלף הרמזור לאדום... חוץ מהמסגרות הרגילות, שהקפדתי לא להזניח, התמסרתי במשך שנה לכתיבה אליך. חייתי בתוך בועה. אבל כאמור, החיים חזקים מאיתנו, ובמשך הזמן מצאתי דרכים אחרות לדבר איתך, כאילו לא הלכת. ביום שבו נעלמת שונו חיינו לבלי הכר. יחד איתך נקרענו גם אנו לרסיסים. נאלצנו להתחיל מחדש: ללמוד לחיות עם הכאב הנורא ולהשתלט על תחושת החידלון וחוסר הרצון להמשיך בלעדיך, השנים החולפות שאבו אותנו אל מרוץ החיים. עשרים שנה צופנות בחובן שמחות, עצב, מחלות ותסכולים. ואנחנו בתוך כל זה. בשנים הראשונות הוזמנתי לכל מיני דיונים על "יצירתיות בשכול" (מילה שאני משתדלת לא להשתמש בה) . מובן שלא החמצתי שום הזדמנות כזו, כדי שיכירו אותך. אפילו בקורס לביבליותרפיה באוניברסיטת חיפה השתמשו בספר. אני יודעת שלפעמים אנשים שחוו אובדן כמו שלנו מרגישים מתוסכלים על כך שלא מצאו דרך ליצור משהו. ואני אומרת לך, איתי, שעצם החיים אחרי אסון כזה, הם יצירה אחת גדולה. < למכתב הקודם