איתי אייל
מכתבים מאמא
הקדמה
מכתבים מאמא
מספרים על איתי
החדר של איתי
סיום

ספר אורחים
צרו קשר
דף הבית
"כמה הרבה חול!"
איתי, אילו ידעת כמה אנשים היו בלוויה הזאת. לא
הפסיקו לדבר על כך זמן רב ואיך בכו קצינים, חיילים
וחברים על הקבר שלך. ואני עמדתי שם: אספי לימיני,
מזיע וחיוור, ואבא לשמאלי.
סבא וסבתא, נתי, דורון, רוני, רבק'לה, ניר ומיכל בגוש
אחד, מאחורינו, ורק אתה לא היית איתנו, אותך שמו
בארון בבור עמוק. איזו זוועה! לא ייתכן! אני מסרבת
להאמין. אני עומדת שם קפואה, לבושה כמו שאתה
אוהב, ולוחשת לאספי: כמה הרבה חול! ערמות של
פרחים נערמות על הקבר ואנחנו מסתלקים מיד. רוב
האנשים (כפי שסופר לנו) נשארו עד רדת החשכה.
ממאנים להיפרד ממך.
< למכתב הקודם למכתב הבא >